יצירת מחממי אמבטיה שיעמדו במבחן הזמן
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סביבה קשה מאוד עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שינויים דרסטיים בטמפרטורה, והאוויר מלא באדים עד כדי כך שניתן לשחות בו. זו סביבה אכזרית.
לכן אנחנו לא פשוט מרכיבים את המנורות האינפרא-אדומות האלה וזהו. אנחנו מובילים כל מנורה דרך בדיקות עמידות בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנחנו “עונים” עליהן. אנחנו רוצים לוודא שהן לא יפסיקו לעבוד ברגע שהלקוח נכנס למקלחת חמה.
המאבק נגד האדים
אדי מים הם בעצם “רעל” עבור רכיבי חימום במתח גבוה. כאשר המנורה מותקנת בתקרה, האדים מחפשים את הפתחים הקטנים ביותר במארז שלה. אם האטימה של הזכוכית או החיבורים אינה טובה, הלחות חודרת פנימה ופוגעת בחוט החם.
התוצאה? חמצון. ואז המנורה נהרסת.
כדי למנוע זאת, אנחנו מדמים שנים של לכלוך ואדים בזמן קצר בהרבה. אנחנו “מענים” את המנורות עד שמשהו נשבר. אנחנו מעדיפים לגלות חוסר אטימות במעבדה שלנו, מאשר שהלקוח ידווח על כך.
התמודדות עם השינויים הדרסטיים בטמפרטורה
חשבו על זה: מנורת חימום עוברת מטמפרטורת החדר למאות מעלות ברגע אחד. שינוי כה דרסטי גורם לצינור הזכוכית ולחוטים להתרחב ולהתכווץ באופן דרסטי.
זו לחץ גדול מאוד.
הבדיקות שלנו גורמות למנורות לעבור את זה שוב ושוב. אנחנו מחפשים סדקים זעירים בזכוכית או בחיבורים שעלולים להיפתח. אם מנורה לא יכולה לעמוד ב-500 סיבובים כאלה בחדר בעל לחות של 90%, היא חסרת ערך. היא לא יוצאת מהמפעל. פשוט כך.
מציאת האיזון הנכון
זו החלק הקשה. נראה שכדאי פשוט לאטום הכל היטב, נכון?
לא בדיוק. אם נאטם הכל יותר מדי, החום יישאר בתוך המארז. אז יהיה בעיה אחרת: החיבורים יתחממו יותר מדי וימיסו את המארז הפלסטיקי.
זו בעיה של איזון. אנחנו משנים את האטימה כך שהלחות לא תחדור, אך האוויר עדיין יוכל לעבור כדי שהמנורה תישאר קרירה. בלי שטויות שיווקיות – רק מנורה אמינה שתמשיך לעבוד עד שהחוט החם יתבלה מעצמו.