למה רוב החיממים באינפרא-אדום כושלים (ואיך אנחנו תוקנים את זה בפועל)
אם אי פעם ניהלתם לול תרנגולות, אתם יודעים שזו סבלות אמיתית עבור הציוד האלקטרוני. צריך להתמודד עם לחות גבוהה, עשן אמוניה, וטמפרטורות שמשתנות באופן דרסטי משעה לשעה. זה קשה מאוד.
רוב האנשים חושבים שהרכיב החיוני שנהרס ראשון הוא רכיב החימום עצמו. אבל למעשה, בדרך כלל זו נקודת החיבור של החוטים שגורמת לכישלון המכשיר.
בעיית “החום העז”
העניין הוא שהחיבורים הרגילים מסתמכים על חומרי הדבקה פשוטים או חומרי אריזה. זה עובד טוב עבור נורות שולחן, אך לא עבור חיממים בעלי הספק גבוה.
החום לא עובר רק קדימה כדי לחמם את התרנגולות; הוא גם עובר לאחור, לכיוון נקודת החיבור החשמלית. אנחנו מכנים זאת “חום עז”. עם הזמן, החום גורם לחומרי הבידוד הרגילים להפוך לשבירים ולהישבר. כשנפתחת סדק קטן, הלחות חודרת פנימה. אז נוצר מעגל קצר, החיבורים נהרסים, והלול נהיה קר מאוד.
הדרך הנכונה לעשות זאת
החלטנו להפסיק להשתמש בחומרי הדבקה רגילים. במקום זאת, אנחנו משתמשים בתערובת של סיליקון לחומט מחום גבוה וחומרי חיבור מכניים חזקים.
אנחנו סוגרים את הנקודה המדויקת שבה החוט הטונגסטן נפגש עם החוטים האחרים. זה יוצר מחסום אטום. זה מונע את חדירת הלחות ומונע מהחמצן לפגוע בחוטים הנחושתיים.
החלק הקשה הוא הגמישות של החומרים. החומרים צריכים להיות גמישים אפילו בטמפרטורות של 250°C. זה פשוט עובד.
החסרונות
כמובן, שימוש בחומרי בידוד איכותיים כאלה כרוך בכמה חסרונות. ראשית, החלקים האלה גדולים יותר. שנית, אם נקרה ונקרע אחד החוטים, לא נוכל פשוט לתקן אותו בחנייה שלנו. מכיוון שהחיבורים כל כך אטומים, יהיה צורך להחליף את כל המערכת כדי שהיא תישאר עמידה בפני מים.
עוד טיפ: ודאו שתיבות החיבור שלכם מותאמות לחום של החיממים. אין טעם בנורה שמוגנת היטב, אם החיבור בקיר גורם לדליפת חשמל.