האמת לגבי חוסמי IP65 בחיממים אינפרא-אדומים
העניין עם דירוגי החסינות מפני מים הוא שבדרך כלל הם משקרים לנו כשמדובר בחימום תעשייתי.
דירוג IP65 נשמע נהדר על הנייר – הוא אומר לנו שאבק ומים לא יכולים לחדור פנימה. אך הוא לא אומר לנו מה קורה כשהחיממה באמת מתחממת. בעולם האמיתי, הבעיה אינה טיפות המים – אלא החום העז שנוצר בנקודות שבהן החוטים נמצאים בקשר עם החיממה.
למה רוב החוסמים פשוט לא עובדים
רוב החיממים שניתן למצוא בחנויות משתמשים בחומרי סיכה פשוטים כמו גומי או סיליקון. הם עובדים לזמן מה, אך לאחר מספר מאות שעות של חימום וקירור, החומרים האלה נהיים שבירים ונסדקים.
כשהחוסם נסדק, הלחות יכולה לחדור פנימה. זה בלתי נמנע. המים פוגעים בחוטי הנחושת, גורמים לחמצון, ואז – בום! יש שקעים וקצרים. אנו רואים זאת כל הזמן במקומות שבהם משתמשים באדי מים או שמבצעים ניקויים תדירים.
איך אנו פותרים את זה
הפסקנו להשתמש רק בהדבקת חוטים, והתחלנו להשתמש בתהליך מורכב יותר. אנו משתמשים בחומרי אפוקסי בעלי נקודת התכה גבוהה, וכן בכיסויים ייעודיים שיכולים לעמוד בטמפרטורות של מעל 200°C. אנו מכניסים את החוטים ישירות לתוך המארז הקרמי או הקוורץ.
למה? כי זה יוצר חיבור פיזי שמאפשר לחומרים לנשום. כשהחיממה מתרחבת ומתכווצת, החוסם נע איתה. כך נעלמים החללים הקטנים שבהם הלחות יכולה להסתתר. אם לא עושים זאת כראוי, המתכת והחומר האטום יקונפליקטו זה עם זה, והחוסם ייקרע.
החיסרון
זה אומר שהחיממה נהיית עמידה מאוד. אך יש חיסרון: אי אפשר פשוט לחבר את החוטים בשטח. מכיוון שהחוטים כבר מאוטמים לפי סטנדרטי IP65, החיבור הופך לקבוע.
אם הפיצול נשרף או שחוט נפגע בטעות, אי אפשר פשוט להדביק אותו בסרט דביק ולהתעלם מזה. יהיה צורך להחליף את כל רכיבי החימום כדי שהכל יהיה בטוח. זה אומר שיש לעשות את החיבורים כראוי מההתחלה. אין דרכים קצרות.